כל מיני

מה אסור(!) לעשות כשנשפכים (לא עלינו) מים על המחשב?

המחשב נתקע, עובד לאט, המטען לא מגיב והגרוע מכל – נשפכו מים על המחשב! רק מהמחשבה אני לא נושמת. אז שוחחתי עם איש מקצוע גם נחמד וגם מנוסה וכתבתי לכם, שתנשמו גם כן. לשמור למקרה הצורך, שלא יבוא.


“אני מאד אוהב את הילדים, החתולים והכלבים של הלקוחות שלי”

– באמת?

״כן, כי הם שוברים ומפילים כוסות מים על מחשבים. חתולים לפעמים תולשים את המקשים של המקלדת. וברצינות, המלצה חמה שלי: תרחיקו את המחשבים הניידים שלכם מהם״

תכירו: אבי, מנהל מעבדת אלקטרוניקה. האיש שאתם רוצים ב-speed dial שלכם אם המחשב שלכם יקר לליבכם. מימין: מישהי שלא נושמת רק מהמחשבה על ״כוסות מים״ ו״מחשב״ באותו משפט.

אני רוצה לתת טיפ קטן״ אבי אומר ״אם נרטב לכם המחשב,״ ואני חושבת לעצמי שאולי הייתי צריכה לקחת משאף ונטולין לפני השיחה הזאת ״כי מה לעשות, הרבה פעמים נשפך משהו על המחשב, רוב האנשים מיד הופכים אותו, דואגים שינזלו ממנו המים ואז מדליקים אותו. אם הוא נדלק הם מרוצים וממשיכים לעבוד״.

נשמע הגיוני.

״וזה הדבר הכי לא נכון לעשות. בעצם כאשר לוח-האם או האלקטרוניקה רטובה, ולא קרה כלום, לא נהייה קצר, ברגע שהדלקתם את המחשב – אתם עלולים בסבירות גבוהה מאד ליצור קצר. המים יוצרים מגע בין רכיבים שאסור שיגעו זה בזה. כך הורסים את לוח האם. מה שנכון לעשות, זה מיד לכבות, להוציא מהחשמל, אם אפשר להוציא את הסוללה – לא בכל מחשב אפשר – ולהפוך אותו. שיזלו המים החוצה.

עוד משהו חשוב – לא ממליץ לעבוד עם מייבש שיער על המקשים כמו שהרבה עושים כי הרבה פעמים הורסים כך גם את המקלדת. המקשים נמסים מהחום. פשוט להוציא מהחשמל, להפוך את המחשב ולהביא אותו למעבדה לבדיקה״.

– מה עם שואב אבק? לשאוב את המים?

״לא נראה לי. פשוט להפוך את המחשב, לתת למים לצאת ולוודא ככל האפשר שלא יהיה מחובר לחשמל (להוציא מהחשמל, לכבות ולהוציא את הסוללה אם אפשר). בעיקרון לא יקרה שום נזק למחשב, או לכל מוצר אלקטרוני רטוב, כאשר לא זורם חשמל ולא נוצר מגע בין רכיבים שלא אמור להיות מגע ביניהם. ברור שאם הוא יעמוד עם הנוזלים ולא ייבשו אותו, הנוזלים יהפכו לקורוזיה. הקורוזיה זו בעצם חלודה, שמעכלת את הרכיבים. כדי להימנע מכך יש להביא את המחשב לבדיקה ולייבוש יסודי במעבדה תוך שעות ספורות.”

״כל החיים שלי במחשב״

Repair Lab הם מעבדה לאלקטרוניקה, עוסקים בתיקוני חומרה (חומרה מהמילה חומר, ה״ברזלים״ עצמם) של מחשבים. בעיקר מחשבים ניידים. כן, גם מחשבי מק. גם טאבלטים. וגם מחשבים נייחים (ההפך של ניידים). קיבלתי המלצה חמה עליהם בדיוק כשהבטריה של המקבוק שלי התחילה לקרטע, אז כבר עשינו ראיון, שמא עוד אנשים יחוו התקפי לב – שיהיה לכם למי לפנות.

– מה הדבר הכי נפוץ שאנשים באים איתו, מה קורה למחשבים הכי הרבה?

״בעיקר מסכים ומסכי מגע שבורים, שקעי טעינה מקולקלים ומחשבים שנרטבים ומפסיקים לעבוד או שהמקלדת לא מגיבה. יש משפט קלאסי שאנשים חוזרים עליו שוב ושוב ״החיים שלי בתוך המחשב״. אבל כשאני שואל אותם האם הם גיבו את החיים שלהם, התשובה שלהם ברוב המקרים היא – לא.

אז אני רוצה לצאת מפה בהכרזה נרגשת: תגבו! אם החיים שלכם במחשב – תדאגו לגיבוי. זה החומר שלכם וזה ברגע אחד נעלם. אני רואה את זה הרבה. פתאום הולך ההארד דיסק וזהו״.

– ואי אפשר להציל את החומר? או שיש פעמים שכן?

״בחלק מהמקרים אפשר לראות את הקבצים על ידי הוצאת הדיסק הקשיח מהמחשב והעתקה של הקבצים ע״י שימוש במתאם חיצוני. אבל אם הדיסק כבר לא מסתובב, אם מכאנית הוא תקוע, (דיסק קשיח, אלא אם הוא ssd, עובד כמו תקליט, או ליתר דיוק כמו ערמה של תקליטים המונחים זה על זה, הוא מסתובב ומחט קוראת את המידע הצרוב) יש חברות שמתמחות בהצלת מידע מדיסקים תקולים. הן לרוב מצליחות, בדיקה אצלם עולה 150 שקלים, ואז הם נותנים הצעת מחיר שלרוב צריך לשבת כדי לשמוע אותה כי זה מתחיל ב-2,000 ש״ח.

לכן כדאי מאוד לעשות גיבוי כל הזמן, חפשו בגוגל איך לשמור בענן, זה מאוד קל. יש את גוגל דרייב ויש עוד נותני שירותים, החבילה הראשונית היא ללא תשלום. או שתקנו דיסק חיצוני ותגבו. אבל תעתיקו תמונות, תעתיקו מה שחשוב לכם, אני רואה פה אנשים שבאמת בוכים״.

אני ממש מבינה לליבם.

״למה שאסמוך עליהם?״

– תראה, מכאן עולה שאלה ממש מתבקשת. נגיד אני עם המקבוק שלי, יש לי עכשיו בעיה. אבל איך אני יכולה לדעת, איך אני יכולה לסמוך דווקא עליכם, איך בן אדם שהמחשב שלו, עם כל התמונות הזכרונות וכו׳ איך…

״למה שיסמוך עלינו?״

– כן. בדיוק.

״שאלה ברורה. כי א. יש לך חומר שחשוב לך ו-ב. קל לרמות. כמו במוסך. תראי, אני יכול לספר לך מה שאני רוצה. אבל אני מציע לאנשים שיפנו לגוגל. תסתכלי בגוגל על התגובות של הלקוחות ותראי שמאוד מאוד חשובה לנו האמינות. אנשים שמדברים איתי אומרים לי שעוברת להם ממני תחושה של אמינות וזה היה כך מאז ומתמיד, גם בימי נערותי הרחוקים, בתקופת הדינוזאורים, אי שם בשנות ה-80, גם כשממש ניסיתי להראות רע עם שחור בעיניים ובגדים גזורים ושיער ארוך – ומשום מה תמיד כשאישה קשישה רצתה לחצות את הכביש, היא פנתה אלי בבקשת עזרה״.

אותי הוא קנה כבר ב״שנות ה-80, עם הדינוזאורים״ – כל כך מתגעגעת אליהם. לדינוזאורים.

״גם העובדים שלי כאלה, אנחנו מקפידים מאד על אמינות ועל יושר ללא פשרות. אני מאמין שהמלצות מפה לאוזן ומהאינטרנט הן הדרך הטובה ביותר להוכיח את זה. אני לא אגיד שאני הכי זול בשוק אבל אנחנו עושים עבודה טובה במחיר סביר, סך הכל צריך גם להתפרנס״.

– fare enough, אבל רגע, בחזרה לשנות ה-80 עם הבגדים השחורים, כבר אז התחלת לתקן מחשבים?

״אני בעל המעבדה אבל אף פעם לא תיקנתי מחשב בעצמי, אני לא טכנאי. אני מעסיק במעבדה טכנאים שהם כמובן מהמקצועיים ביותר בשוק״

– וואלה

״כן, אני עושה את הכל חוץ מזה. החל מלדבר בטלפון ולהסביר לאנשים, בתכל׳ס אני פקידת קבלה, מנקה,

רכש, הצעות מחיר, בעצם הכל הכל מסביב חוץ מאשר התיקון עצמו״.

– אתה אוהב את מה שאתה עושה?

״אני אוהב לדבר עם אנשים, אני אוהב את העניין של השירותיות, שבאים אנשים עם בעיה ואנחנו פותרים להם אותה״.

לא סיפור מצחיק, סיפור מהחיים

– יש איזה מקרה מיוחד או מצחיק שאתה זוכר, סיפורים מוזרים…?

״קודם כל זה ברור שכולם לחוצים על החומר שלהם ועל הזמן שלהם. כולם רוצים פתרון מהיר. כמובן שיש כאלה שזאת העבודה שלהם, ויש את הסטודנטים, אבל יש לקוח אחד שנחרט בזכרוני, זה לא סיפור מצחיק, זה סיפור מהחיים. הבת שלו היתה מאושפזת בבית חולים עם סרטן, והוא אמר שהמחשב הוא הקשר שלה עם העולם. אז ברור שעשינו מאמץ מיוחד וסיימנו את הטיפול בזמן שיא.

לעומת זאת, התירוץ הכי מקורי שנתקלתי בו היה, כשבא אלינו בן אדם בן 80 וסיפר לנו שהוא עוזר לעולה חדש מצרפת, בן משפחה. הוא אמר לי בקריצה ״הבאתי אותו לישראל והוא חי פה, זה המחשב שלו ואני מבקש שתתקן אותו מהר כי הוא בן 103, מי יודע כמה זמן נשאר לו״.

צחקנו. למרות שבינינו? הלוואי עלינו לדעת מה זה מחשב בגיל 103. אבל חכו, יש עוד סיפורים מופלאים.

״אנחנו נמצאים באיזור התחנה המרכזית של תל אביב, אז מגיעים אלינו לקוחות רבים מקרב המהגרים הזרים, מכל המדינות. אני שומע בתקשורת שוב ושוב תלונות של הדיירים הישראלים באזור התחנה המרכזית על שכניהם, המהגרים הזרים, על כך שהם לא מתנהגים יפה, הורסים את הסביבה, מפחידים, מטרידים ואונסים. אבל האמת שאני במפגש שלי איתם לא נתקלתי מעולם בבעיה – מגיעים אלי כלקוחות סודנים, אריתראים, הודים וכולי וכולי – מעולם לא נתקלתי בבעיה. להפך. כולם מאוד מנומסים, משלמים ולא מנסים לסובב את המציאות לטובתם. הם נראים לי כאנשים קשי יום שמתפרנסים וחיים בפשטות ובשקט.

״זה גורם לי לחשוב ש-או שאני פשוט לא גר איתם אלא עובד איתם ולכן ייתכן שיש צד שלהם שאני לא נחשף אליו, או שמצד שני ייתכן שישנה גזענות, או שהדיירים הישראלים חושבים שמגורי המהגרים הזרים שחורי העור באזור, מונעים את עליית ערך הדירות שלהם. לי בכל אופן חשוב להגיד, שאני מעולם לא נתקלתי בבעיה. אפילו לא קצה של בעיה״

– אני אשמח להכניס את זה לכתבה, זה נורא מרגש בעיני.

כתבה על תיקון מחשבים עם מסר חברתי. אהבתי. שאלתי קצת על המקום עצמו ואבי סיפר: ״אני נמצא בחנות במבנה שסבא שלי בנה בשנת 48״

– די!

אני מקווה שהוא לא חשד בהתלהבות המוגזמת שלי, כי באמת התלהבתי אבל לא הספקתי להסביר למה. מצד שני זה בן אדם שרואה אנשים בוכים בגלל מחשבים כל יום, זה בסדר.

״סבי ואחיו בנו את הבניין, הם התגוררו עם משפחותיהם בדירות שבקומות העליונות וניהלו את מפעל המתכת שלהם בקומת הקרקע, בדיוק במקום בו ממוקמת המעבדה שלי כיום. אני מכיר את השכונה הזאת על כל גלגוליה. אני עוד שיחקתי במגרשי החול עליהם עומדים היום בניינים ותיקים״.

– יש לך תמונה של הבניין מפעם?

״הבניין עצמו הוא לא מציאה גדולה מבחינה ארכיטקטונית, זה דרום תל אביב, את יודעת, זה לא משהו להראות לחבר׳ה. אבל לפני כעשור, ניהלנו אחי ואני חנות מחשבים במקום, במהלך השיפוצים קילפנו את הטיח וראינו שיש מתחתיו לבני סיליקת. אלו לבנים מלבניות מהן נהוג היה לבנות בתקופת קום המדינה, היום אלו לבנים אופנתיות מאד, מעצבי פנים רוכשים כיסוי דמוי אבני סיליקת כדי לחפות קירות מעוצבים ולנו יש את המקור האמיתי.

״גילינו על כמה מהלבנים, שכתבו בעיפרון חישובים מתמטיים ולידם מגיני דוד מצויירים. עובדת שלי התחילה למחוק את השרבוטים אבל מיד עצרתי אותה, הבנתי שיש כאן פיסת היסטוריה קטנה וסיפור נחמד. אני מרבה להראות את הקיר ללקוחותי אבל יותר מהכל, אנחנו מבינים שאולי שהפועלים הערבים שבנו את הבניין היו ציונים בשנת 48 ושרבטו מגיני דוד על הקירות או, שהמסקנה המתבקשת היא, שהייתה כאן עבודה עברית בקום המדינה.”

– וואו… טוב, עכשיו הסבר למה התרגשתי כל כך; יש לי חיבה מיוחדת לעבודה עברית, יש לי בלוג שנקרא להיות ישראלי אולי פעם אני אראיין אותך גם לשם…

– – –

מעבדת Repair-Lab, כולל מגיני הדוד, וגם אבי והטכנאים, מחכים לכם ולמחשבים שלכם. י.ל. פרץ 31 תל-אביב.

 

/* ]]> */